איך לעזור למי ששותה יותר מדי: מה להגיד

אי אפשר לגרום למבוגר אחר להפסיק לשתות, אבל אפשר להגדיל את הסיכוי לשינוי. דברו איתו כשהוא פיכח, תארו דברים מסוימים שראיתם בלשון "אני" ("שמתי לב שאתה שותה כמעט כל לילה, ואני דואג לך"), בקשו צעד קטן אחד, והשאירו את הדלת פתוחה אם השיחה הראשונה לא הלכה טוב. דאגו גם לתמיכה לעצמכם, ולעולם אל תלחצו על מי ששותה הרבה בכל יום להפסיק בן לילה בלי רופא.

הראיות החזקות ביותר למשפחות מגיעות מ-CRAFT (Community Reinforcement and Family Training), תוכנית שמלמדת קרובי משפחה לשנות את האופן שבו הם מגיבים לשתייה בבית. בניסוי אקראי מ-1999 עם 130 בני משפחה של אנשים עם בעיית שתייה שלא היו מוכנים לבקש עזרה, 64% מאלה שהוכשרו ב-CRAFT הצליחו להביא את יקירם לטיפול, לעומת 30% אחרי הכנה להתערבות עימותית בסגנון "ג'ונסון" ו-13% אחרי הנחיית Al-Anon. סקירה שיטתית משנת 2020 של 14 מחקרים ו-691 בני משפחה מצאה ש-CRAFT יעיל פי שניים בערך משיטות ההשוואה בהבאת אנשים לטיפול. החוט המשותף הוא תקשורת רגועה, עקבית וספציפית, ולא לחץ, אולטימטומים או עימותי הפתעה.

האם אפשר לגרום למישהו להפסיק לשתות?

לא. מבוגר מחליט בעצמו אם לשנות, ולחץ נוטה להקשיח את עמדתו. מה שכן בשליטתך הוא הסביבה סביב ההחלטה הזאת: איך הנושא עולה, מה קורה אחרי לילה של שתייה כבדה, והאם לדבר איתך מרגיש בטוח או כמו כניסה למשפט.

זו ההיגיון שמאחורי CRAFT. במקום לחכות שהאדם "ייפול לתחתית", קרובי המשפחה לומדים לתגמל זמן פיכח, להפסיק לרכך את תוצאות השתייה, לבחור רגעים טובים להציע עזרה ולהתייחס גם לעצמם. בניסוי מ-1999 המעורבות קרתה בדרך כלל אחרי ארבע עד שש פגישות של בן המשפחה עצמו. אין צורך במטפל כדי להתחיל ליישם את הרעיונות, אבל בסקירה שתי התוכניות ששילבו פגישות אישיות וקבוצתיות הגיעו ל-77% ול-86% כניסה לטיפול, ואילו גרסאות עצמאיות עם חוברת עבודה הגיעו ל-13.3% עד 40%.

אז עזרה פירושה דפוס יציב לאורך שבועות, יותר מנאום מושלם אחד.

האם זו באמת בעיה, או שאני מגזים?

אין צורך באבחנה כדי להתחיל שיחה, וכדאי לא להציע כזו. תוויות כמו "אלכוהוליסט" פותחות ויכוח על מילים. הישארו עם מה שראיתם.

סימנים ששווה להעלות כוללים שתייה מרובה או ממושכת מכפי שהתכוונו, ניסיונות כושלים לצמצם, החמצת עבודה או תוכניות משפחתיות, פערי זיכרון או בלאקאאוטים, שתייה לפני נהיגה, וצורך באלכוהול כדי להירגע או לישון כמעט כל לילה. אפשר להחזיק בעבודה טובה ועדיין להיות בבעיה: המדריך שלנו על שתייה בתפקוד גבוה מסביר איך זה נראה מבחוץ. כנקודת ייחוס ניטרלית, אפשר למלא באופן פרטי את שאלות AUDIT-C שבהאם אני שותה יותר מדי?, וזה עדיף על ויכוח על מספרים.

מתי ואיפה כדאי להעלות את זה?

התזמון עושה חלק גדול מהעבודה. בחרו רגע שבו:

• הם פיכחים ולא בהאנגאובר (מפתה לדבר בבוקר שאחרי לילה גרוע, אבל אז הם יתביישו ויתגוננו)
• אתם במקום פרטי, עם זמן, ואף אחד לא צריך ללכת בעוד עשר דקות
• אתם רגועים בעצמכם, לא באמצע ויכוח על משהו אחר

פתחו באכפתיות לפני הדאגה. "אני אוהב אותך ואני מודאג" נשמע אחרת מ"אנחנו צריכים לדבר על השתייה שלך." הגבילו את זה לאדם אחד או שניים. חדר מלא קרובי משפחה מרגיש כמו מארב.

מערכת היחסים משנה את הטון, לא את השיטה. עם בן או בת זוג, היו ישירים לגבי האופן שבו זה משפיע על שניכם. עם הורה, הכירו בהיפוך התפקידים ("אני יודע שזה מוזר שאני מעלה את זה"). עם ילד בוגר, דברו כמבוגר אל מבוגר. עם אח או אחות, ההיסטוריה המשותפת עוזרת, אז ציינו מה שניכם ראיתם. עם חבר יש לכם הכי פחות השפעה, ולכן המטרה היא לעתים רק לומר ששמתם לב ושאתם שם.

מה להגיד (ומה להימנע ממנו)

שני הרגלים עושים את ההבדל הגדול ביותר: דברו על עצמכם ("אני מרגיש", "שמתי לב") ולא על האופי שלהם, וציינו רגע מסוים במקום דפוס כללי. עם "אתה תמיד שותה יותר מדי" מתווכחים. "פחדתי כשנהגת הביתה אחרי יום ההולדת של סם" קשה להפריך, כי זה על החוויה שלך.

במקום	נסו
"אתה אלכוהוליסט."	"שמתי לב שאתה שותה כמעט כל לילה עכשיו, ואני מודאג לגביך."
"אתה תמיד הורס הכול."	"כשלא הגעת להצגה של מיה בבית הספר, הרגשתי אכזבה ודאגה."
"אם היית אוהב אותי, היית מפסיק."	"אני אוהב אותך, ובגלל זה אני מעלה את זה."
"אתה צריך גמילה."	"תהיה מוכן לפנות לרופא שלך בעניין? אני אבוא איתך."
"למה אתה לא יכול פשוט לשתות פחות?"	"מה אתה חושב? זה מרגיש לך כמו בעיה?"

סיימו בבקשה אחת קטנה וקונקרטית שאפשר להסכים לה כבר היום: בדיקה אצל הרופא, שיחה עם יועץ, בלי שתייה לפני נהיגה, או פשוט הסכמה לדבר שוב בשבוע הבא. דרישות גדולות ("תפסיק לתמיד, מעכשיו") קל לסרב להן, ועבור מי ששותה הרבה מדי יום הן עלולות להיות לא בטוחות. ואז הקשיבו. שאלות פתוחות מקדמות אתכם יותר מרשימת תלונות.

מה אם הם מכחישים או כועסים?

צפו לזה. הכחשה, בדיחות וחוסר סבלנות הם תגובות ראשונות רגילות. אל תסלימו, אל תפרטו כל אירוע מהעבר, ואל תנסו לנצח. משפט רגוע עובד טוב יותר: "אתה לא חייב להסכים איתי היום. רציתי שתדע מה שמתי לב אליו, ואני לא הולך לשום מקום."

יש ראיות לכך שכדאי להישאר עדינים. בניסוי מ-1993 עם 42 אנשים עם בעיית שתייה, יועצים בסגנון עימותי עוררו יותר התנגדות, וההתנגדות הזאת ניבאה תוצאות שתייה גרועות יותר כעבור שנה. ככל שהיועץ עימת יותר, כך המטופל שתה יותר. המחקר הזה עסק ביועצים ולא במשפחות, אבל הוא מצביע לאותו כיוון כמו תוצאות CRAFT.

אם הם נעשים אלימים, סיימו את השיחה ועזבו. הביטחון שלכם קודם. חזרו לזה ביום אחר, בקצרה ובאותו קול רגוע. לעתים נדירות מספיקה שיחה אחת.

איך עוזרים בלי לאפשר?

אפשור (enabling) פירושו לחסוך מאדם את תוצאות השתייה שלו בדרכים שמקלות עליו להמשיך. זה מתחיל בדרך כלל מאהבה: להודיע שהוא חולה במקומו, לכסות חשבונות, להמציא תירוצים למשפחה, או לקנות את המשקאות כדי לשמור על השקט.

הגישה של CRAFT היא החלפה פשוטה. הפכו את הזמן הפיכח למתגמל יותר (עשו יחד דברים שהוא נהנה מהם כשהוא לא שתה) והפסיקו להציל אותו אחרי השתייה. אם בגלל האנגאובר הוא מפספס עבודה, שיתקשר בעצמו. זה לא עונש. זה נותן לתוצאות להגיע למי שהבחירות שלו גרמו להן.

גבולות הם החצי השני. גבול עוסק במה שאתם תעשו, לא במה שהם חייבים לעשות: "אם שתית, אקח את הילדים למסיבה בעצמי" או "לא אלווה כסף כל עוד יש שתייה בתמונה." אם אתם פיכחים וגרים עם מי שעדיין שותה, המדריך שלנו על כשבן או בת הזוג עדיין שותים עוסק בצד הביתי בפירוט רב יותר. לעולם אל תתנו לגבול לסכן ילד או מישהו אחר, ואל תיסעו עם מי ששתה.

האם לערוך התערבות משפחתית?

ההתערבות בסגנון טלוויזיה, שבה המשפחה מתכנסת כדי להפתיע ולעמת, מבוססת על מודל מכון ג'ונסון. בניסוי מ-1999, 70% מהמשפחות שהתכוננו להתערבות כזו החליטו שלא לקיים את המפגש. מבין אלה שכן קיימו אותו, 75% הביאו את יקירם לטיפול, אבל בכלל הקבוצה (כולל שותים שהתחילו טיפול בלי מפגש) השיעור היה 30%, פחות ממחצית מתוצאת CRAFT.

שיחה רגועה ומתוכננת עם כמה אנשים שהם סומכים עליהם עדיין יכולה לעזור. המארב הוא הבעיה: הפתעה, האשמות ואולטימטום. לעזרה מובנית, חפשו יועץ שהוכשר ב-CRAFT.

גם Al-Anon קיבלה ציון נמוך בהבאת שותים לטיפול באותו ניסוי (13%), אבל זו לא מטרתה. Al-Anon תומכת בבן המשפחה, ובניסוי כל שלוש הגישות שיפרו את רווחתם של בני המשפחה ואת איכות מערכת היחסים בכמות דומה.

קודם כל ביטחון: גמילה, הרעלת אלכוהול וקבלת עזרה אמיתית

אם האדם מסכים לצמצם, האטו. מי ששותה הרבה בכל יום לא צריך להפסיק בבת אחת בלי הנחיה רפואית: גמילה מאלכוהול עלולה לגרום לפרכוסים ולדליריום טרמנס, שיכולים להיות קטלניים. רופא יכול לייעץ על גמילה בתמיכה רפואית או על תוכנית צמצום בטוחה יותר. הדפים שלנו על תסמיני גמילה מאלכוהול ועל הפחתה הדרגתית בבטחה מסבירים למה, וכתבה מתי לפנות לעזרה רפואית בגמילה מאלכוהול מפרטת את סימני הסכנה.

הכירו גם את הסימנים להרעלת אלכוהול: בלבול, קושי או חוסר יכולת להעיר, הקאות, פרכוסים, נשימה איטית או לא סדירה, ועור לח, חיוור או כחלחל. אם אתם רואים אותם, התקשרו לשירותי החירום, הישארו עם האדם והשכיבו אותו על צדו. אל תיתנו לו "לישון את זה".

לאפשרויות טיפול, NIAAA Alcohol Treatment Navigator נכתב בחלקו עבור אנשים שמחפשים בשביל מישהו אחר, ומסביר איך לזהות טיפול איכותי. בארצות הברית, קו הסיוע הלאומי של SAMHSA (1-800-662-4357) הוא חינמי, חסוי ופתוח כל שעות היממה, כל ימות השבוע. בבריטניה, NHS מסביר את אפשרויות הטיפול והתמיכה, ורופא משפחה הוא תחנה ראשונה טובה בכל מקום. אם הם מוכנים להתחיל, המדריך שלנו על איך להפסיק לשתות הוא מקום עדין להתחיל בו.

וקבלו תמיכה לעצמכם, בין אם הם משתנים ובין אם לא. Al-Anon, SMART Recovery Family & Friends, יועץ או חבר קרוב יכולים לשאת חלק מהנטל.

בנו את תסריט הפתיחה שלכם

בחרו מי הם עבורכם, מה מדאיג אתכם יותר מכול, מה אתם רוצים לבקש ואיך הם בדרך כלל מגיבים. תקבלו תסריט קצר עם מקום לדוגמה שרק אתם יכולים למלא.

שאלות נפוצות

אפשר להכריח מישהו ללכת לגמילה?

בדרך כלל לא. מחוץ למצבים משפטיים צרים שמשתנים בין מדינות, מבוגרים צריכים להסכים לטיפול בעצמם. אפשר להעלות את זה בשקט, להציע עזרה מעשית כמו ללוות אותם לפגישה, ולהפסיק להגן עליהם מתוצאות השתייה. גישות משפחתיות כמו CRAFT קיימות כי שכנוע עובד טוב יותר מכפייה.

מה לא להגיד למי ששותה יותר מדי?

הימנעו מתוויות ("אלכוהוליסט", "שיכור"), מאיומים שלא תממשו, ממילים גורפות כמו "תמיד" ו"אף פעם", ומהעלאת הנושא בזמן שהם שותים. אל תפרטו כל טעות מהעבר בבת אחת. תארו רגע מסוים אחד, אמרו איך הוא השפיע עליכם, ושאלו שאלה במקום להכריז פסק דין.

האם לחכות שיגיעו לתחתית?

לא. המתנה אינה תוכנית, ו"תחתית" יכולה להיות התרסקות, איבוד עבודה או משהו גרוע מזה. בניסוי CRAFT, משפחות שלמדו דרכים רגועות ועקביות לעודד שינוי הביאו יותר מיקיריהן לטיפול ממשפחות שלימדו אותן עימות או הנחיית Al-Anon.

מה אם הם חוזרים לשתות אחרי שקיבלו עזרה?

נסיגה שכיחה בהחלמה ואינה מוחקת התקדמות. הימנעו מ"אמרתי לך". ספרו מה שמתם לב אליו, שאלו מה הם צריכים, ועודדו אותם לחזור לקשר עם מי שעזר להם. המדריך שלנו על מה לעשות אחרי נסיגה נכתב בשבילם, ועשוי לעזור גם לכם להבין.

איך אני דואג לעצמי בזמן שאני עוזר?

קבעו גבולות למה שתעשו, שמרו על השגרה והחברויות שלכם, ודברו עם מישהו מחוץ למצב. קבוצות כמו Al-Anon ו-SMART Recovery Family & Friends בנויות בדיוק לזה. אם אתם מרגישים לא בטוחים בבית, עזיבה או קריאה לעזרה קודמות לכול.

המסקנה

עזרה למי ששותה יותר מדי מסתכמת בהרגלים יציבים: לבחור רגע פיכח, לדבר מהחוויה שלכם, לבקש צעד קטן אחד, להמשיך לדבר, להפסיק להציל, ולשמור על רווחתכם. עימות מרגיש תקיף, אבל התמדה רגועה מגיעה רחוק יותר.

אם מי שאתם דואגים לו מחליט לצמצם, Sober Tracker: Go Alcohol Free היא כלי אחד שהוא עשוי לבחור לעצמו. היא סופרת ימים פיכחים, מוסיפה כוכב ל-Recovery Sky שלו על כל אחד מהם, ושמה כלים לגירויי חשק כמו טיימר לגלישה על הדחף ותרגילי נשימה במרחק נגיעה אחת ב-Coping Toolkit. הכול נשאר בטלפון שלו, בלי חשבון, ולכן זה כלי הרגלים פרטי עבורו, לא דרך שמישהו אחר יפקח עליו, והוא אינו טיפול ואינו תחליף לרופא. אפשר להוריד בחינם ב-App Store או ב-Google Play.

מאמר זה נועד לחינוך ואינו ייעוץ רפואי. מי ששותה הרבה בכל יום צריך לדבר עם רופא לפני שהוא מפסיק, ותסמינים קשים דורשים עזרה רפואית מיידית.

מקורות

• Miller WR, Meyers RJ, Tonigan JS. Engaging the unmotivated in treatment for alcohol problems: a comparison of three strategies for intervention through family members, Journal of Consulting and Clinical Psychology, 1999
• Archer M, Harwood H, Stevelink S, Rafferty L, Greenberg N. Community reinforcement and family training and rates of treatment entry: a systematic review, Addiction, 2020
• Miller WR, Benefield RG, Tonigan JS. Enhancing motivation for change in problem drinking: a controlled comparison of two therapist styles, Journal of Consulting and Clinical Psychology, 1993
• Saitz R. Introduction to alcohol withdrawal, Alcohol Health and Research World (NIAAA), 1998
• National Institute on Alcohol Abuse and Alcoholism. Understanding the Dangers of Alcohol Overdose
• National Institute on Alcohol Abuse and Alcoholism. NIAAA Alcohol Treatment Navigator
• Substance Abuse and Mental Health Services Administration. SAMHSA's National Helpline
• NHS. Alcohol misuse: treatment